המנחמיזם כתורת-על לאסטרטגיית ניהול גלובלית

הדחיפה המתמדת - היה יזם! היי יזמית! - מתמצה באופן מדוייק כל כך בשתי מילות הפתיחה "כשמכוונים גבוה". אין צורך בהבהרות, בהרחבות, בשמות תואר. "כשמכוונים גבוה", ואידך זיל גמור.

ואילו יסוד הנחמה, היסוד המחזק, המעצים, מפיח הרוח והמרץ, מגולם כולו ב"המטרה ליד", והצבתה כמי שאינה חסרת ערך. נהפוך הוא – היא "מכובדת”, והיא קרובה ליעד המקורי, כלומר, גם היא גבוהה – והגעה אליה היא הישג להתגאות בו.

 

במובנים רבים, המנחמיזם מרחיב ומכליל את "תורת האילוצים" מבית מדרשו של ד"ר אליהו גולדרט. גם הוא עוסק, אם ננקוט לשון הפשטה קיצונית, ב"השגת המטרה". אלא שהמטרות, מלמד אותנו המנחמיזם, אינן מוכתבות וכפויות, קשיחות או קפואות. הן מעוצבות בתבנית הצועדים בדרך המנחמיזם, ומתאימות את עצמן בתואם מופלא להתקדמותם. מבחינה זו, מתעלה המנחמיזם על תורת האילוצים בכך שהוא מאמץ את פאזת "פריצת מגבלות האילוץ" שהיא מתווה, ומכוון אותה פנימה כך שתפרוץ את גבולותיה עצמה. ההכרה בחסמים המחבלים בנו ובצורך לאבחן אותם לסוגיהם השונים מתבטא בהיגד "החומה מבחוץ אינה החומה מבפנים, ולהיפך". רבות נכתב על הסיפא "ולהיפך", הסתום לכאורה, ועל עקרונות הסימטריה שהוא מבטא, ולא נרחיב כאן עוד מחמת קוצר היריעה.

 

בפסגה אפופת הענן שאליה מוליכה דרך המנחמיזם שוכנת "המטרה", שאולי נכון יותר לראותה כיעד. מה מגלם אותו יעד? מה טיבו? לתהייה זו אין המנחמיזם נותן תשובה ישירה, והצועדים בנתיבו המעפיל אל ההר יגלו אותה בליבם, איש איש על פי דרכו. אך באורח דק ומזוקק רומז לנו המנחמיזם על מהותו של היעד, כשהוא מציב מונח מפתח בן מילה אחת: "אלפא”. ערך זה, על עושר המובנים התרבותיים וההיסטוריים שנטמעו בו באלפי השנים האחרונות, מבטא את הייעוד, שהינו בעצם מחוז חפץ שאליו שואפת נפש ההולך בנתיב המנחמיזם. אין מדובר דווקא בהיותו של "אלפא" שליט דומיננטי, ראש  לאחרים, אלא במהותו כמקור נביעה, יוצר הדברים וראשיתם, אות ראשונה לכל שיבוא אחריה, מרכבה מטאפורית מובילה ואדירת כוח. וכאשר "הגעת לאלפא" – או אז התאוצה, התנופה והמרחקים שאליהם היא תישא אותך – אין להם גבולות. 

 

אחד העיקרים העמוקים והייחודיים למנחמיזם הוא "החוכמה היא לדעת לנצח גם כשאתה מפסיד". אידאה זו, שגם בה ניכר שילוב היסודות הראשוני - המנחם והיזמי – מתכתבת עם חיבורו של חוקר הניהול והמנהיגות הנודע, הנרי מינצברג, "עלייתו ונפילתו של התכנון האסטרטגי" (The rise and fall of strategic planning, 1994), ותורמת הרחבה ומעוף מעורר השראה לעקרון ה"אסטרטגיה כתהליך של שינוי תפיסת המציאות". כך, מעניק לנו המנחמיזם כלים יקרי ערך להיכרות והתיידדות עם התהום הפעורה בין מאוויינו והישגינו, ולבניית גשרים רגשיים ותודעתיים מעליה. ואיתם, מביא המנחמיזם לכולנו, יזמים ושאינם יזמים, נחמה, ומאפשר לנו להתענג על כל רגע בחיינו החד-פעמיים, על האור, השיר והגיל המפכים בהם.